שירלי בראון, מספרת סיפורים מקצועית ומחנכת לקרמיקה, מתה

שירלי ברקוביץ' בראון, שהופיעה ברדיו ובטלוויזיה כדי לספר סיפורי ילדים, מתה מסרטן ב-16 בדצמבר בביתה בהר וושינגטון. היא הייתה בת 97.
נולדה בווסטמינסטר וגדלה בתורמונט, היא הייתה בתם של לואיס ברקוביץ' ואשתו, אסתר. הוריה היו בעלי חנות כללית ומכירת משקאות חריפים. היא נזכרה בביקורי ילדות של הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט ווינסטון צ'רצ'יל כשנסעו לחופשת סוף השבוע הנשיאותית, שנגרי-לה, שנודעה לימים כקמפ דייוויד.
היא הכירה את בעלה, הרברט בראון, סוכן ומתווך של ביטוח למטיילים, בריקוד בפונדק הישן של גרינספרינג ואלי. הם נישאו ב-1949.
"שירלי הייתה אדם מהורהר ואכפתי עמוקות, שתמיד פנתה לכל מי שהיה חולה או אובדן. היא זכרה אנשים עם כרטיסים ולעתים קרובות שלחה פרחים", אמר בנה, בוב בראון מ-Owings Mills.
לאחר מותה ב-1950 של אחותה, בטי ברקוביץ', מסרטן הקיבה, היא ובעלה הקימה והפעילה את הקרן לסרטן בטי ברקוביץ' במשך יותר מ-20 שנה. הם אירחו גיוסי כספים במשך יותר מעשור.
היא התחילה לספר סיפורי ילדים כאישה צעירה, הידועה בשם ליידי מארה או הנסיכה ליידי מארה. היא הצטרפה לתחנת הרדיו WCBM ב-1948 ושידרה מהאולפן שלה בשטח ליד החנות הישנה של North Avenue Sears.
מאוחר יותר היא עברה ל-WJZ-TV עם תוכנית משלה, "בוא נספר סיפור", שרצה מ-1958 עד 1971.
התוכנית התגלתה כפופולרית כל כך, שבכל פעם שהמליצה על ספר למאזיניה הצעירים, הייתה עליה מידית, דיווחו ספרניות באזור.
"ABC ביקשה ממני להגיע לניו יורק כדי לעשות תוכנית סיפור לאומית, אבל אחרי כמה ימים יצאתי וחזרתי לבולטימור. הייתי כל כך געגועים הביתה", היא אמרה במאמר של Sun משנת 2008.
"אמא שלי האמינה בלזכור סיפור. היא לא אהבה להשתמש בתמונות או מכשירים מכניים כלשהם", אמר בנה. "אחי ואני היינו יושבים על רצפת בית המשפחה בשלידייל דרייב ומקשיבים. היא הייתה מאסטר של קולות שונים, שעברה בקלות מדמות אחת לאחרת".
כאישה צעירה היא גם ניהלה את בית הספר לדרמה של שירלי בראון במרכז העיר בולטימור ולימדה דיבור ודיקציה בקונסרבטוריון פיבודי למוזיקה.
בנה אמר שהיא תיעצר על ידי אנשים ברחוב שישאלו אם היא שירלי בראון המספרת ואז סיפר כמה היא הייתה חשובה להם.
היא גם יצרה שלושה רשומות סיפור עבור מוציאים לאור חינוכיים של מקגרו-היל, כולל אחד שנקרא "מועדפים ישנים וחדשים", שכלל את סיפור רמפלסטילטסקין. היא גם כתבה ספר ילדים, "מסביב לעולם סיפורים לספר לילדים".
בני משפחה סיפרו שבזמן שעשתה מחקר עבור אחד מסיפוריה בעיתונים, היא פגשה את אוטו נצלר, קרמיקאי אוסטרי-אמריקאי, גב' בראון הבינה שיש מחסור במוזיאונים המוקדשים לקרמיקה ועבדה עם בניה ואחרים כדי להבטיח ללא שכר דירה. מקום ב-250 W. Pratt St. וגייס כספים כדי להצטייד במוזיאון הלאומי לאמנות קרמיקה.
"ברגע שהיה לה רעיון בראש, היא לא עצרה עד שתגיע ליעד שלה", אמר בן אחר, ג'רי בראון מלנסדאון, פנסילבניה. "זה היה פוקח עיניים עבורי לראות את כל מה שאמא שלי השיגה."
המוזיאון נשאר פתוח במשך חמש שנים. מאמר של Sun משנת 2002 תיאר כיצד היא גם ניהלה תוכנית חינוך לחטיבת ביניים לאמנות קרמיקה ללא מטרות רווח לבתי ספר בבולטימור סיטי ובמחוז בולטימור.
תלמידיה חשפו את "לאהוב את בולטימור", ציור קיר של אריחי קרמיקה, בהרבורפלייס. הוא הציג אריחים שרופים, מזוגגים ומוגמרים שנעשו לציור קיר שנועד לתת רוח גבית הן לחינוך לאמנויות הציבור והן לעוברים ושבים, אמרה גב' בראון במאמר.
"כמה מהאמנים הצעירים שיצרו את 36 הלוחות של ציור הקיר הגיעו אתמול לחזות ביצירה כולה ולא יכלו להכיל תחושת יראה", נכתב במאמר מ-2002.
"היא הייתה מסורה מאוד לילדים", אמר בנה, בוב בראון. "היה לה שמחה מדהימה לראות את הילדים בתוכנית הזו משגשגים."
"היא מעולם לא נכשלה במתן עצות מבורכות", אמר. "היא הזכירה לסובבים אותה כמה היא אוהבת אותם. היא גם אהבה לצחוק יחד עם אהוביה. היא מעולם לא התלוננה".